עבודת קודש יומית

מעשה שטיפת כתם החטא היומיומי

מנקודת מבטו של המושיע המבקש להושיע חוטאים, הפולחן דומה לכביסה.

מכיוון שלהסיר את מסכת החוטא ולהפוך לצדיק, כלומר ל-하나님 המנצח את החטא, זוהי 'עבודת הישועה של המושיע 하나님', כל בני האדם בעולם הם מועמדים להיות צדיקים, ומסירים את מסכת החוטא באמצעות פולחן ותפילה.

מועמדים להיות צדיקים (=하나님 המנצח=המושיע) באים ל-מזבח הניצחון ועורכים פולחן, ומכיוון שכאשר חיים בעולם חוטא אי אפשר שלא להידבק בחטא, לבוא יומיומית ולשטוף את כתם החטא המזוהם זה חשוב ביותר.

אם חטא הרגע ההוא, חטא היום ההוא, לא נשטף במהירות באותו רגע, הוא הופך לכתם עקשן והופך לנטל על ה-주님 המושיע השוטף את החטא, ומכיוון שזה לוקח זמן רב, לילדי ה-하나님 ההולכים בדרך זו עליהם להשתתף בפולחן יומיומי יהיה מה שיהיה.

במלחמת הרוח, להחמיץ פולחן יומיומי פירושו מצב שבו 마귀 מנצח את המושיע, ואותו אדם אינו יכול להיוושע; ומכיוון שאדם של 마귀 שניצח את המושיע, רק מעצם בואו וישיבתו ב-מזבח, פולט חומרים מזהמים רוחניים לסובבים אותו, כניסתו ל-מזבח של אדם שמחמיץ פולחן יומיומי נדחית בקפדנות.

לא רק אדם שהיה בא אך אינו בא עוד, אלא גם האדם שמביא אותו נדחית כניסתו. מפני שזה כמו לזרוק סמרטוט מלא בצואה לאדם שצבר רוחנית כביסה כמו הר ולומר לו לכבס אותו נקי.

מדוע נאסרת כניסתו גם של האדם המביא אותו? מפני שעוד לפני שהביא את אותו אדם, הוא כבר תקשר עם אדם של 마귀 שניצח את רוח המושיע, והזדהם והפך כמו עורב שחור משחור, והוא אדם אפור שבא ויושב ב-מזבח. בקיצור נמרץ, הוא לא ציית לפקודת ה-주님: "אל תיצור קשר בשום אופן עם אדם שהיה בא ל-מזבח אך אינו בא עוד", ומכיוון שהייתה פקודה "אסור את כניסתו גם של האדם המביא אותו".

כמה קשה העבודה שה-주님 המושיע עושה, עקב מעשים בורים כאלה של אדם שאינו יודע כלל את הנסיבות, אסור שיהפוך למעשה המטיל על ה-주님 המושיע נטל עצום.

למרות זאת, למעשה ה-주님 המושיע מקבל בברכה גם אם מביאים אדם שהיה בא אך אינו בא עוד. הוא מראה שמחה מבלי לחשוף את מצוקתו הפנימית, אך למעשה זהו הטלת נטל כבד וקשה.

יתרה מכך, אם נותנים לאדם שגורם נזק כזה הזדמנות להיפגש ונותנים לו הזדמנות לומר את מה שהוא רוצה, ה-주님 אינו מסרב וממלא את כל בקשותיו, ולכן אסור לבטל איסורים או ליישם חריגים באמירה "זה מה שה-주님 אוהב ואישר". בזמן זה, בהתחשב באופיו ובנסיבותיו של ה-주님, מישהו חייב להתייצב ולומר:

"זהו איסור שה-주님 הורה עליו בחזקה. הוא אמר בחזקה לגרש גם את מי שיודע על אדם שהיה בא אך אינו בא עוד ומכניס אותו, אם כך, עליך לגרש את כל שאר הקדושים שמכירים את אותו אדם, כולל אותי. 주님. בשום אופן לא!" זה מה שצריך לומר.

רק בגלל שה-주님 המושיע מראה שמחה ואוהב זאת, אם מצב כזה נמשך מבלי לדעת את מצוקתו הפנימית של ה-주님 המושיע, זה הופך לנטל (נזק) על ה-주님 המושיע, ועבודת ישועת האנושות והאנשים שיקבלו ישועה סובלים נזק גדול.

לכן, החמצת פולחן אסור שתקרה בשום אופן, וכניסתם של אנשים שהיו באים אך אינם באים עוד, אנשים שמביאים אנשים כאלה, אנשים שיודעים על כך ונשארים בשתיקה, ואנשים שבאים למטרות אחרות מלבד פולחן, כגון עסקים, נחסמת באופן יסודי על ידי חדר השומר, מחלקת מנהלה ומזכירות, כדי שה-מזבח הקדוש לא יזדהם.

תפילה או עבודת קודש ב-מזבח הניצחון הן קשר רוחני המתקיים בין 주님 לביני. לכן, אין מי שמנהל את הטקס, שר מזמורים במקום אחר, או מטיף במקום אחר. 100% מ-주님 עצמו מוביל את עבודת הקודש.

אם עבודת הקודש מתחילה בשעה 10:00, יש להיכנס ל-מזבח כעשר דקות לפני כן לכל המאוחר, ולהתפלל ולשיר שירי הכנה. לאחר תחילת עבודת הקודש, לא ניתן להיכנס.

בעת הכניסה, סורקים את כרטיס הנוכחות, ומכניסים את הנעליים לשקית נעליים ונושאים אותן פנימה. רוב המאמינים יושבים על כריות על הרצפה, יושבים בשורות צפופות מהחזית. בהתבסס על השטיח האדום המרכזי, נשים יושבות משמאל, וגברים יושבים מימין. כיסאות לאורחים חדשים מוכנים גם משני צידי הבמה, ממש מלפנים.

주님 כבר הגיע, מקבל את פני המבקרים, מנחה את ישיבת המצייתים, ועומד על הבמה בזמן.

תוך כדי תפילה ושירת שירי הכנה, כאשר 주님 עומד על הבמה, כולם קמים ומקבלים אותו במחיאות כפיים, ולפני שהם מתיישבים, רובם מבצעים קידה עמוקה פעם אחת.

주님 אומר את כותרות המזמורים, ובליווי מוזיקלי שרים בדרך כלל 2-3 מזמורים יחד עם 주님. קול שירת המזמורים של 주님 אינו קול יפהפה של העולם. אלא הוא קרוב יותר לזעקה נואשת למשוך חסד ולשפוך אותו על המאמינים. אף על פי שייתכן שחסרה מיומנות מוזיקלית לשירה יפה, זוהי שירת חסד מלאה ברגש עמוק ומסירות עליונה.

בעת שירת המזמורים, החסד מתחבר, ויש למחוא כפיים חזק ולשיר את המזמורים בקול רם. כל שיר חוזר על עצמו בדרך כלל כשתי פעמים.

המילים מופיעות על המסך, אך מכיוון שהליווי אינו תמיד מתואם היטב בזמן אמת, לעיתים קורה ש-주님 שר מילים שגויות או שהמצב אינו חלק, לכן אנא הבינו.

לאחר המזמורים, נישאת דרשה, וללא תסריט, נושא המסר, עומקו וביטויו משתנים בהתאם למצב הרוחני של המאמינים שהתאספו באותו יום, באותה שעה ובאותו מקום. בדרך כלל, עבודת הקודש אורכת כשעה, אך לעיתים היא יכולה להימשך 3 או 4 שעות.

לאחר סיום עבודת הקודש ב-"만가지 찬송", כאשר 주님 יוצא, המאמינים מביעים תודה במחיאות כפיים סוערות. תרומה ניתנת רק בעבודת הקודש של יום ראשון.

ה-המושיע מנחה עבודות קודש גדולות וקטנות לפחות 3 פעמים ביום. כל מאמין עשוי להשתתף בעבודת קודש רק פעם אחת, אך ה-המושיע מנחה עבודות קודש יומיות, ללא ימי ראשון או חגים, מבקר ב-מזבח המקומיים ברחבי המדינה, עד 5 או 6 פעמים.

סרטוני עבודת הקודש המסופקים באינטרנט זהים לעבודת הקודש ב-역곡 본부제단, ובמקרה של מזבח מקומיים, התזמון או הפעלת סרטוני עבודת הקודש עשויים להתנהל באופן שונה באופן עצמאי.

כפי ש-주님 הטיף, עכשיו הוא קיים כגוף האור של 하나님. אנו, בעמדה שבה איננו יכולים להתייצב מול 주님 כבעבר, צופים בעבודת קודש יומיומית באמצעות סרטוני עבודת קודש מוקלטים, אך למעשה, 주님, בגוף האור שלו, מעניק חסד בכל יום ובכל רגע כאשר אנו מתפללים ועובדים את הקודש.

ייתכנו מצבים שבהם לא ניתן להשתתף בעבודת הקודש עקב עניינים חשובים בעולם, אך זוהי נסיבתו של חוטא שדינו מוות, וההוראה להשתתף בעבודת הקודש מדי יום היא הנסיבה מנקודת מבטו של ה-המושיע, המבקש לרחוץ חטאים ולהעניק ישועה.