הַבְשָׂרָה

מלאכת ישועת האנושות אשר הבטיח 하나님 היא עניין המשתרע על פני תקופה של ששת אלפים שנה.

אדם וחוה, אבות האנושות, אלפיים שנה לאחר שהפכו לזכר ונקבה, אברהם עשה את מלאכת 하나님, ואלפיים שנה לאחר מכן, הופיע ישו, ואלפיים שנה לאחר מכן, מלאו ששת אלפים השנים שהבטיח 하나님, והופיע המושיע האמיתי.

אברהם, את בנו אשר נולד לו בגיל מאה, אשר ניסה להקריב כקורבן על פי מצוות 하나님, הוא 'אב האמונה', אך המושיע האמיתי שהופיע לאחר ששת אלפים שנה הוא '하나님 המנצח' אשר הקריב את עצמו כקורבן. אין נאמן יותר ל-하나님 מאדם זה, גם לא בכתבי הקודש.

המושיע האמיתי הוא פשוטו כמשמעו רחום וחנון מאוד, ולכן הוא רואה כל אדם כ-하나님 וכל דבר כ-부처님 ואינו רואה כל עוול. לכן, הוא אדם שאין לו 'אדם אויב' או 'אדם יריב'. גם אם יבוא אדם שהשמיץ ותכנן מזימות והגיש כתבי אישום ופסקי דין בלתי צודקים, הוא ישות בעלת אופי כזה שיסלח לכולם. אולם, ישנם בבירור אויבים ומתנגדים, וזהו ה-마귀. בתוך כל הדברים מתקיימים יחד 하나님 ו-마귀, אך בעיני הצדיק, הם הורגים את ה-마귀 ורואים רק את ה-하나님.

ככל שחלפו ששת אלפים שנה בעולם הזה, מחשבות, מושגים, הבנה, שפה הם מבנים רוחניים שנבנו מנקודת מבטו של חוטא, מנקודת מבטו של ה-마귀. בעולם חוטא זה, מראה הדת כעסק הולך ומתבהר. אם מישהו מבקר דתות אחרות, האמירה "למה אתה משמיץ את דתם של אחרים?" "הכירו זה בזה ואל תריבו." משמעותה שהחברה הזו תופסת את הדת כשוק שבו דתות חולקות וצורכות זו את זו. הדת אינה קישוט יקר לחוטאים.

דתו האמיתית של המושיע האמיתי במילים "לא הייתה דת בעולם הזה" מבקרת את כל דתות העולם. במילים אלו, קיים הבדל שאינו ניתן להשוואה עם קריטריוני השיפוט של דתות ממוסדות, המבקשות לאכול מספיק כדי להיות יציבות באופן סביר. יתר על כן, מילים אלו הן הכרזה "מילה חדשה נמצאת כאן".

יין חדש בנאדות חדשים

ישנו זרם מוות חזק הזורם במשך ששת אלפים שנה. את הזרם הזה בנוחות, במתינות. אבותינו חיו כך וגם הסובבים אותנו חיים כך, ואם רוכבים על הזרם הזה יחד איתם, בסופו של דבר נסחפים אל המוות. הוכחה, הוכחה חוזרת, הוכחה חוזרת ונשנית… זהו עיקרון קבוע.

אולם, יש דג השוחה נגד זרם המוות העז הזה. דג כזה קיים במציאות. מלאכת ישועת האנושות היא מלאכה כמו דג השוחה נגד זרם המוות, ואינה מלאכה של דת שקר כמו דתות ממוסדות שמוסרות את עצמן באופן יציב ומתון לזרם המוות בעולם החוטא הזה.

מלאכת ישועת האנושות, על ידי מסירת מילה חדשה לאנשים שהתרגלו לזרם המוות הזה זמן רב מדי, צריכה להעיר אותם משנתם ולא לאפשר להם להיסחף בזרם הזה, אלא עליהם לחתור לכיוון הנכון. מכיוון שהאנושות היא גוף אחד ואנו גורל משותף, מתוך ההכרה ש"אם אותו אדם יקבל ישועה, גם אני אקבל ישועה בזכותו", יש להפיץ את המילה החדשה הזו באופן נרחב.

בשלב זה, יש נקודה שיש לשים לב אליה. ראשית, עלי להבין היטב את דברי ה-주님. אסור לשמור את המושגים שהכרתי, עמדתי כמאמין שנקטתי, הפרקטיקה המקיפה של המונחים שהשתמשתי בהם, וכדומה, כפי שהם, ואסור להכניס לתוכם מילה חדשה.

מהם 'נאדות ישנים'?

באופן מייצג, זוהי הבנה של ישועה בסגנון דתות פסאודו-ממוסדות. התפיסה שאם אני מאמין באל, ואם ניתנת לי ההזדמנות, אשתתף במקום שבו מתאספים מאמינים באל, אהלל, ואחיה לפי דבר האל, אקבל את חסד האל ואוושע, היא אי-הבנה הנובעת מתיאולוגיה שקרית שאינה יודעת את היסודות של מהו אל והיכן הוא, מהו חטא והיכן הוא. כמובן, היא מקובלת ומוכרת כשכל ישר בקרב רוב האנשים בעולם החטא, אך זו עובדה שאין להכחישה שבאמצע זרם המוות, היא תוצר של תיאולוגיה שקרית המלמדת ולומדת על אל לא ידוע.

מהו 'יין חדש'

זהו ה'דבר החדש' היוצא מ-המושיע האמיתי. דבר זה הוא הדבר המנצח את עולם החטא, והדבר העולה כנגד זרם המוות. ליבת דבר זה היא ש'אני' (나) הוא מהות ה-마귀, ו-하나님 נמצא במצב של כליאה ב'אני' (나) שהוא כלא רוחני של ה-마귀. לכן, ה-하나님 חייב לפרוץ מתוך כלא רוחני זה של ה-마귀, ו-ה-하나님 שבכל אחד חייב להתחזק ולפרוץ מתוך כלא רוחני זה בעצמו. בשלב זה, המושיע ממלא תפקיד כמו מיילדת, המדריך את הדרך ומסייע ללכת בדרך זו, וברגע המכריע האחרון, מאפשר לעבור את מעבר 아리랑.

כל אחד חייב להתאמץ ללכת בדרך של לידה מחדש על ידי ה-성령, אך הם הולכים על ידי משיכת חסד מ-המושיע. דרך זו היא דרך של חסד, ומה שתמיד מודגש בין מעשי משיכת חסד זה הוא הפצת הבשורה.

כאשר מפיצים את הבשורה, חושבים ומדברים מנקודת מבטו של ה-하나님, לכן, הפצת הבשורה היא הכלי הטוב ביותר לחשוב רק על ה-하나님 בכל רגע. המחשבה, 'אני חייב להפיץ את הבשורה לאדם זה ולהביאו', היא 'מחשבתי' = 'חטא הניאוף של הפצת הבשורה'. לכן, ה-하나님 הוא המפיץ את הבשורה, ותפקידי הוא למשוך חסד מ-주님 ולהעניק חסד זה. וכך, באמצעות חסד זה, 주님 מושך ומביא את האדם שמקבל את הבשורה. בסופו של דבר, באמצעות הפצת הבשורה, רוח ה-하나님 שבתוכי גדלה, והופכת ל-하나님 מנצח וחזק מספיק כדי לפרוץ לבסוף מתוך כלא רוחני של ה-마귀.

אם 주님 מוביל אדם זה אל ה-מזבח, המפיץ אינו מסיים את תפקידו בכך, אלא הופך לאם רוחנית שחייבת לגדל אדם זה כילד רוחני. כדי שהילד הרוחני יוכל ללכת בדרך זו היטב, יש למשוך חסד ולחבר אותו לחלב רוחני, ולאחר מכן, לדאוג לכל מיני דברים כמו איך להחזיק כף, איך ללכת, איך להתלבש, ותפקיד של אם רוחנית, שאם הוא מקבל זיהום, מכבסת אותו ומנקה אותו. זהו בדיוק התפקיד ש-주님 מילא עבורנו.

מהם 'נאדות חדשים'

נאדות חדשים אינם קיימים מלכתחילה. אלא, לזרוק את הנאדות הישנים ולנקות ולרוקן את המקום, זהו בדיוק להכניס 'נאדות חדשים'.

נאמר קודם לכן שהבנת ה'דבר החדש' בתוך תפיסות קבועות היא לשים אותו ב'נאדות ישנים', למשל, 'לחיות חיי 영생'.

אם הדבר 'לחיות חיי 영생' מוכנס ל'נאדות ישנים', אז המחשבות זורמות לכיוון זה: "החיים קשים ומכאיבים, ואתם אומרים שיש 영생?" "אוכלוסיית כדור הארץ כבר גדולה, אם יש 영생, המזון יחסר." "להיוולד פעם אחת ולמות פעם אחת זה חוק קבוע, ואתם אומרים שיש 영생?" המחשבות זורמות לכיוון זה, ומה שלא מבינים, לא חושבים עליו, אלא מפרשים לא נכון באופן זה, ובמקרים חמורים, זה מוביל להשמצה תוך כדי תנועה.

איך אפשר לזכות ב-영생 אם החיים אינם מאושרים? אדם (חוטא) אינו יכול לזכות ב-영생. אך לכל אדם, כצאצא של 하나님, יש את הפוטנציאל לזכות ב-영생, את ה-하나님, ועל אף שהוא כלוא כעת בכלא הרוחני של ה-마귀, אם ישבור ויצא מכלא רוחני זה, החוטא (האדם) יהפוך לצדיק (하나님) וישתנה לגופו של 하나님, ובכך יזכה ב-영생.

לכן, את 'הנאד הישן' שהתקשה במשך 6,000 שנות העולם החוטא הזה. לזרוק ולנקות את השקפותיי הסובייקטיביות שנוצרו מאותן תפיסות קבועות, הבנות מיושנות ואי-אמת, זה להכניס 'נאד חדש'.

שורש אותן תפיסות קבועות הוא בדיוק הדתות הממוסדות והאקדמיה המוכרות נרחבות בעולם החוטא הזה.

לכן, לשבור את כד התפיסות הקבועות, הדומה לרשת של בריכת דגים שה-마귀 הציב, על ידי הכאתו במטה הברזל של האמת, זה לקרוע את רשת בריכת הדגים של ה-마귀. וכך ליצור תנאים לדגים לשחות נגד זרם המוות ולבוא אל עבר המושיע האמיתי.

אף שהיא דת בת 2,000 שנה, עם מיליארדי מאמינים ומפורסמת בעולם, לשאלות המתחילות ב"היכן בדיוק האל שאתה מדבר עליו?" ו"אומרים שמתים על חטא, אבל מהו בדיוק חטא?", אין דת שיכולה לעמוד מעבר ל-2-3 רמות עומק. זאת משום שהן דתות שקר. כאשר המושיע האמיתי מופיע ומכה במטה הברזל של האמת, כל אותן דתות מפורסמות שנוצרו מאי-אמת נשברות ככלי חרס.

מכיוון שזהו זמן שבו 'תפיסות קבועות חדשות של 영생' עדיין אינן נוצרות מלימוד ודת ה-영생, על האדם המקבל את הבשורה להניח לרגע את השקפותיו הסובייקטיביות, ונדרשת גישה של הבנה עמוקה של הדבר החדש מנקודת מבט חדשה, ועל המבשר למשוך חסד חזק וחם שיכול להמיס אפילו את המתנגדים.

לכן, מטרת הבשורה אינה להביא אנשים, אלא למשוך חסד. כי כאשר החסד מלא, אנשים יבואו מרצונם, גם אם לא יאמרו להם לבוא.

אנשים שיש להביא באמצעות בשורה ואנשים שאסור לבשר להם

1) כאשר מבשרים לאנשים בריאים, אל תביאו אנשים שאינם יכולים להגיע לתפילת יום-יום.

אל תביאו אותם עד שיגיעו למצב רוחני שבו הם נחושים להגיע לתפילת יום-יום. כאשר הם קיבלו חסד, הבינו היטב, ומביעים רצון לבוא, אז הביאו אותם.

2) אסור להביא אנשים שהיו מגיעים ל-מזבח אך אינם מגיעים עוד.

כי הם אנשים שכבר נשפטו. אסור ליצור איתם קשר, אסור להביא אותם ל-מזבח, ואסור לאפשר להם להיכנס ל-מזבח.

3) גם אנשים שמגיעים ל-מזבח אך מגיעים לתפילת יום-יום לסירוגין, אסור להם לדרוך עוד ב-מזבח.

היו זהירים והזהירו אותם, ובשום אופן אל תאפשרו לאדם כזה לזהם את ה-מזבח הקדוש הזה.

4) גם אדם שמפציר שוב ושוב ברגש להחזיר אדם שהיה מגיע ל-מזבח אך אינו מגיע עוד, יש להזהירו ולהתריע בפניו, ואסור לאפשר לו לדרוך ב-מזבח.

הם מפרים פקודות וכבר יוצרים קשר, ודואגים לאדם שנשפט וגורש, ללא כל התחשבות במצבו של ה-주님. יש להתייחס אליהם כאותם אנשים, ובלי קשר לתפקידם, אסור לאפשר להם לדרוך ב-מזבח.

לפני שחושבים שאדם טוב ומסכן ולכן יש להצילו, חשבו קודם על מצבו של ה-주님 המסכן, ובשום אופן אל תציעו דברים כאלה ל-주님.

5) אנשים שמלעיזים, מקללים ומרעישים בחוץ, מותר לבשר להם.

אם נוצר קשר, בדקו אם הם אי פעם הגיעו ל-מזבח, ולו במעט.

אם יש אדם שבא ל-מזבח, הוסיפו אותו לרשימת הנשפטים כדי ששאר הקדושים לא יצרו עמו קשר שוב מבלי לדעת.

אם זה אדם שלא בא ל-מזבח, הסירו ממנו אי-הבנות והודיעו לו כדי שיוכל לתקן את מה שהוא יודע לא נכון.

6) הבחינו אם הוא אדם שיהווה נטל על 주님 ועל שאר הקדושים, ואם אני משחק כעת בידי מזימות ה-마귀, ובשעה שאתם מבחינים, בשרו.

ה-מזבח, מנקודת מבטו של 주님, הוא מכבסה. מה הכוונה להביא כביסה המכילה גושי צואה? יש לשקול ברצינות את עמדתו של מי שמכבס. אסור שהכביסה שמסביב תזדהם במי הצואה האלה. עליכם לזכור את דברי 주님 שהמטרה כאן אינה להגדיל את מספר המאמינים.

כמו כן, יש להבחין בין אנשים שמחפשים מקום לעסקים, או שרוצים לסקר, או שרוצים לחקור, לבין אנשים שמתקרבים בכוונה תחילה לאנשים פרטיים על ידי הטעיה לגבי זהותם או מטרתם.

מכל סיבה שהיא, מי שבא ל-מזבח ואז מפסיק לבוא, יש לכך סיבה של "התנגדות ל-성령" והתוצאה של אי-הגעה היא מפני שהם נדחו על ידי משפטו של 주님, ובליבם הם אומרים, "איזה שטויות זה ה-성령?" למרות שהם מכירים ומהללים במילים, אך במעשיהם הם מנצלים את ה-성령 או רואים את ה-성령 כאובייקט להתבוננות, ה-마귀 שרוצה לשחק בו כרצונו, באומרו "זה ככה, זה אחרת", הוא בדיוק ה-마귀 הדרקון האדום.

המעשים מדברים את המילים האמיתיות שהלשון מסתירה. לכן, ניתן להבחין בכך על ידי התבוננות במעשיו ותוצאותיו של אותו אדם.

7) מה שקשה לשפוט, העבירו לותיק ותיק או למחלקת המנהלה של ה-מזבח.

מה ש-בודהה מאיטריה הכי רוצה הוא שעבודת התלמידים תהיה לבשר. אם עושים זאת, כשם שהערפל והטל נעלמים עם זריחת השמש, כך כל החטאים נכחדים. * נירוונה סוטרה, פרק ו'