קדושים

מזבח הניצחון הוא המקום שבו ה-구세주 האמיתי מגשים את מלאכת גאולת האנושות, ומקום התכנסות ל-מאמינים המתקדמים לעבר המטרה של התאחדות עם ה-하나님 המנצח, בעקבות ה-구세주.

על פי התפיסה המקובלת של עולם החטא, ה-מאמין הוא בעמדה של שבח לאל, אך ה-מאמין של מזבח הניצחון שונה מאוד בכך שהוא בעמדה של מאבק להתאחד עם ה-하나님 שניצח את ה-마귀.

עמדת השבח פירושה שתחתיה מונחת התפיסה שהאל ואני הם ישויות נפרדות. כלומר, בעוד שישות ה-'אני' נשארת כפי שהיא, מבקשים להימנע מרעה שעלול לפקוד אותי בכוח האל ולרצות ברכה, למשל, זוהי השקפה המבקשת את ברכת ה-영생, וכך גם לחשוב/לקוות/להיות בטוח בזה: "אני מאמין היטב ב-구세주 ומשתתף בתפילות בלי להחסיר, ואם איראה טוב בעיני ה-구세주, האם יום אחד ה-구세주 יטהר את כל חטאיי ויתן לי 영생?", וזהו מצב הדומה לשפיכת 'יין חדש' ל-'נאדות ישנים'.

אסור שדברים כאלה ייצאו מפי ה-מאמין של מזבח הניצחון: "אה~ ראיתי את התפילה היום. בוא נלך למקום טוב, נאכל משהו טעים ונשוחח שיחות מעניינות." "חבר, היום אני לא מרגיש טוב. בבקשה תסרוק את כרטיס הנוכחות שלי במקומי."

דת אינה עניין של להאמין במישהו, ואינה עניין של שמירת חוקים או תנאים פורמליים. כעת עלינו להשתחרר מתפיסות מקובלות ונוחות.

המאבק להתאחד עם ה-하나님 שניצח את ה-마귀 פירושו שאף על פי שה-주님 הפך ל-하나님 המנצח על ידי פריצת דרך שלא הייתה קיימת דרך חיים של סבל בל יתואר, אנו איננו עוברים סבל כה קשה, אך זהו מאבק פנימי של ביטול ה-'אני' ושל השארת ה-주님 תמיד בלבנו.

לכן, ה-מאמינים של מזבח הניצחון הם, ללא יוצא מן הכלל, מועמדים ל-구세주 העוברים אימון ב-החדר הסודי.

ה-구세주 האמיתי הפך ל-이긴자 구세주 לאחר שעבר אימון רוחני בלתי נתפס תחת הדרכתה ועידודה של ה-해와이긴자 ב-החדר הסודי, מקום מבודד בין 계수리 ובא옴באקרי, שבו נראים רק השמיים והיער. אך כיום, ה-מאמינים של מזבח הניצחון, המקום שבו הם נמצאים כעת הוא בדיוק ה-החדר הסודי. בין אם בבית, בין אם ב-מזבח, בין אם במפעל, בין אם בדרך, המקום הזה הוא בדיוק ה-החדר הסודי, ואם חושבים על העבר, זהו 'חטא הניאוף של המבט לאחור', אם רואים את טעויותיהם של אחרים, זהו 'חטא הניאוף של העניין', ואם מודעים ל-'אני', זהו 'חטא הניאוף של המודעות העצמית', ובכך עושים את אותו הדבר. אין יוצא מן הכלל.

אם יש הבדל, הוא שב-החדר הסודי, כאשר חוטאים, ההדרכה והעידוד של ה-해와이긴자 מתבצעים מיד, לעומת זאת, כעת ב-מזבח הניצחון, ה-주님 מתפלל בדמעות דם, ללא שינה בלילות, ומחשיב את חטאיי כחטאיו שלו ומטהר אותם. מכיוון שה-주님 רואה את ה-מאמינים כ-하나님, הוא פשוט אינו סוטר להם באגרוף או דוקר אותם בקצה מחודד של מטרייה כמו ה-해와이긴자 רק בגלל שחטאו.

כאשר חטאו ב-'חטא הניאוף של המבט לאחור', ה-해와이긴자 לא סטר באגרוף וחזר להמשיך בעבודתו. על העניין המרגיז הזה, שהיה תחת דיכוי ה-마귀, ה-해와이긴자 ובני ה-החדר הסודי, כולם כישות אחת, הכו על האדמה ובכו במר נפש, והעבירו את הלילה בתפילה בבכי ויללה בקול קורע שמיים. אפילו באבל על הורים, לא בוכים במר נפש יותר מעשר דקות. אך דמעות הצדיק אינן פוסקות. כאשר שופכים כל כך הרבה דמעות, בסופו של דבר זורמות דמעות דם. ה-이긴자 היקר והנשגב שהושג לבסוף על ידי משיכת חסד כזה, הוא ה-주님 של מזבח הניצחון.

בודהה שאקיאמוני ציווה: "כאשר ה-בודהה מאיטריה יופיע בעולם, הגנו עליו במחיר חייכם."

ה-이긴자 המושיע היקר והיקר מאוד מזיל דמעות דם כדי להושיע אותנו, ומחשיב את חטאינו לחטאיו שלו ומטהר אותם. אף שהסביר כל כך הרבה מהו חטא, אם המאמינים לא יתאמצו לא לחטוא, עד מתי ה-주님 צריך לחזור על מאמץ שווא כזה? יש לבדוק תמיד אם מעשי המאמינים הם מעשים המגנים על בודהה מאיטריה.

התחיל בידיים ריקות, ובנה מזבח בשווי 10 מיליארד וון בתוך 10 שנים, וכונן למעלה מ-50 מזבחות בחו"ל ובכל רחבי המדינה. זוהי ה-역사 המדהימה של ה-하나님 המנצח. מה שרוצה בעל הכוח כל-יודע וכל-יכול, שמי שזקוק לכסף, כסף מופיע; מי שזקוק למאמינים, מאמינים מופיעים, הוא 'מאמינים שנולדים מחדש ב-성령' ולא שום דבר אחר. כי הדברים האחרים הם דברים נלווים הבאים מאליהם.

הגנה על בודהה מאיטריה החי היא שליחותו של המאמין, והיא לחסום גישתם של אנשים אחוזי ה-마귀 הדרקון האדום, שהם כגוש צואה, אל בודהה מאיטריה החי, ולשמור על ה-מזבח הזה מפני זיהום.

מזבח הניצחון נשא שם רע שלא בצדק, ועבר דרך המנהרה החשוכה הזו במשך למעלה מ-40 שנה, תוך התמודדות עם תהפוכות רבות, ורבים מהמאמינים עזבו. ולעיתים הגיע הדבר עד כדי כך שבניין ה-מזבח עמד לפני מכירה פומבית, והמאמינים המעטים שנותרו נאלצו כולם לקחת הלוואות דחופות כדי לעבור את המשבר. יש לזכור היטב שכל ההתקפות הללו, שגרמו ל-주님 לסבול מאסר, ניסו למכור את ה-מזבח במכירה פומבית, ואילצו את ה-주님 לבצע 보광, התרחשו על ידי אנשים שעזבו את ה-מזבח ולא חזרו.

מצד שני, גם כאשר התקפות כאלה נשפכו, ה-주님 אינו שוכח את זכותם של המאמינים שלא החסירו תפילת יום יום ולא נטשו את ה-주님, והוא מתאמץ להחיות את כולם.

כאשר ה-주님 מתאמץ, פירושו שאם אני חוטא ובא ל-מזבח, הוא מטהר, ושוב מטהר, ושוב מטהר. כלומר, הוא מצפה בכיליון עיניים לזמן שבו אבוא ל-מזבח ללא חטא, ואת חטאי, המכוסה בשחור כעורב, היושב ב-מזבח, הוא מטהר בדמעות.

יש לחשוב עמוקות על מצבו זה של ה-주님, ובמקביל להתאמץ לא לחטוא ולחסום את ה-מזבח מפני זיהום, כדי שחסד ה-주님 לא ישמש לשווא ושערי השמיים ייפתחו.

ההזדמנות לא תחכה לי לנצח. ככל שוותיק יותר ב-מזבח הניצחון, כך עליו לחוש תחושת משבר ולהתאמץ פי כמה. אם לא יהפוך לצדיק במהרה, יידחק הצידה על ידי הצעירים והמוכשרים החדשים. זכות היא זכות ומציאות היא מציאות. יש לחרוט עמוקות שוב ושוב את העובדה שאם לא יהפוך לצדיק במציאות, עלולים להתרחש דברים איומים, ולארגן את עצמי ואת סביבתי, ולחזק את נחישותי, ולפתוח מחדש במאמץ בלתי פוסק להיות 하나님.

דברים אסורים בין מאמינים

1) אסור לבצע עסקאות כספיות בין מאמינים. שני הצדדים, המלווה והלווה, יסולקו. אין לקשר מאמין אחר לחייו של אדם, לא רק בכסף, אלא גם בערבות משותפת או בכל שם אחר. שני הצדדים יסולקו.

2) בנוסף, מעשים המביאים נושאים אחרים מלבד ה-주님 ל-מזבח הניצחון, כגון מכירת סחורות, גיוס חברים, מכירות רשתיות, ומעשים המביאים גורמים המסיטים את 'הלב כלפי ה-하나님' של מאמין אחר, אסורים, ואדם כזה אינו יכול לבוא ל-מזבח. הוא יסולק.

3) אסור לגבר ואישה להיות לבד במקום אחד. במיוחד, צעירים אסור להם לבשר אחד לשני ביחידות (1:1).

פתרון בעיות בין מאמינים

אם יש עניין שמטריד אתכם, התייעצו עם מנהיג האזור או עם הוותיקים שהיו ב-מזבח הניצחון זמן רב.

מאמין חדש

העיקרון הוא שהאדם שהביא אותם ממשיך להדריך אותם, ובהתאם לנסיבות ולבקשת האדם שהביא אותם, מדריך אחר ידריך במקומם, והסובבים יקבלו את המאמין החדש כמלך.

בכל פעם שמסתיימים 21 ימים, נערכת סעודה, וכאשר מסתיימים 21 הימים השלישיים, מוענקת תעודת חברות. כאשר מגיעה שנה, נערכת סעודה מפוארת משותפת.

מכל סיבה שהיא, גם אדם שעזב מבלי להשלים 21 ימים מסווג כ"אדם שהתחיל לבוא ולא ממשיך לבוא". לכן, יש להתחיל רק כאשר מוכנים להתחיל את 21 הימים.